ביום ה30 עצמו עולים על קבר הנפטר לעריכת אזכרה, ואף לגילוי המצבה על קברו.
האזכרה כוללת את אמירת פרקי תהילים (ט"ז, י"ז, ל"ב, ע"ד, צ"א, ק"ד, קי"ט, ק"ל). פרק קי"ט בתהלים ערוך לפי סדר הא"ב, ולכל אות מוקצבים שמונה פסוקים. נוהגים לקרוא את הפסוקים, שמאותיותיהם מורכב שמו הפרטי של הנפטר, ובתוספת – את ארבעה הקטעים, שמאותיותיהם מרכיבות את המלה – נשמה.
אחרי אמירת פרקי התהלים אומרים האבלים קדיש יתום ותפילת אל מלא רחמים. ראוי להעלות דברי הספד לזכר הנפטר, דברי מוסר לקהל הנוכחים ודברי נחמה לאבלים.
לפני שנפרדים מן הקבר נוהגים להניח עליו אבן קטנה – משום כבוד המת: כדי להראות שהיינו על קברו, ושלא שכחנו אותו. נוהגים גם לשים יד על המצבה.
כשיוצאים מבית הקברות שוב נוטלים ידיים ולא ממהרים לנגבם – בשם הרצון להישאר עם "משהו", שמזכיר את הנפטר ואת מקום מנוחתו.