לפניכם רשימה מסודרת של הנושאים העומדים על הפרק
שיעזרו לכם לעבור את התקופה הקשה

השבעה

עם סיום טקס הלווייה מתחיל שבוע של מנהגי ודיני אבלות

הכנת הבית לשבעה

לאחר הקבורה, האבלים מגיעים אל הבית בו תשהה המשפחה בשבעת הימים הבאים. אם זה מתאפשר, כדאי לשבת שבעה בבית הנפטר.
יש לקחת בחשבון את הקרבה לביתם של האבלים ושל אורחיהם וכן את החלל שיש בדירה הרלוונטית: האם הוא גדול דיו למבקרים שיבואו, לעריכת תפילות ולמנוחה באמצע היום. יש הנוהגים לבנות 'סוכת אבלים' ליד הבית, על ידי מתיחת יריעה ופיזור כסאות תחתיה.
יש לסדר את הדירה ולפנות ממנה רהיטים מיותרים ודברי ערך שיכולים להינזק, וכן יש להכין מושבים נמוכים לאבלים.
בבתי אבל נהוג גם לכסות את המראות.

השאלת ציוד - חינם

אל הדירה שנבחרה צריך להביא נרות נשמה, כסאות, ואם ייערכו שם תפילות - גם ספר תורה, סידורי תפילה וכיפות.
רשימה של ארגונים שיעזרו לכם בציוד לבית האבלים

סעודת הבראה

הסעודה הראשונה שאוכלים האבלים לאחר הקבורה עם שובם מבית הקברות נקראת 'סעודת הבראה'. נהוג לאכול מאכלים עגולים כגון ביצים, עדשים וכעכים, המסמלים את הגלגל הסובב בעולם ואת תחילת השלמתם של האבלים עם מעגליותם של החיים ושל המוות. הצער יחלוף ויבוא ימי שמחה.
נוהגים להתקין את סעודת ההבראה ממאכלים שיביאו שכנים וידידים, המתחילים לסייע בתהליך ההשלמה הרגשית כבר משעות אלו.
לאבלים אסור להכין בעצמם את צרכי הסעודה או לעסוק בהגשתה.

משאירים את דלת בית האבלים פתוחה במשך כל שבוע האבל. הדלת הפתוחה היא סימן למנחמים, שמותר להם להכנס לבית ולנחם את האבלים.
האבל נשאר לשבת במקומו, ואל לו להסתובב שלא לצורך. כמו כן, אין עומדים אף בפני אדם חשוב.

ניחום אבלים

מצווה לבוא ולנחם את האבלים בימי השבעה. המנחמים אינם מברכים לשלום לא בכניסתם לבית ולא בצאתם. גם לא מושיטים יד.
אין המנחמים רשאים להתחיל לדבר דברי ניחום עד שהאבל מתחיל לדבר, וכשמדברים עמו, אין מדברים אלא בדברים המשמחים את הלב, וכן זכרונות מהנפטר.
ביציאה אומרים המנחמים: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

תפילות ולימוד יומי

מצווה להתפלל במניין בבית שנפטר בו המת. כשאין אפשרות להתפלל שם, מתפללים במקום שהאבלים יושבים בו שבעה.
האבל מתפלל לפני העמוד ואומר קדיש. וכן אומרים פרק מ”ט שבתהילים.

לימוד משניות

יש ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, בבית האבלים. ויש שנוהגים ללמוד פרקי משניות המתחילות בשמו של הנפטר.
ניתן להזמין רב שיבוא לחזק את המשפחה בימי צערם. הרב ייתן הרצאה לעילוי נשמת הנפטר.

בבוקר יום השביעי לאבלות, מתפללים תפילת שחרית והאבלים מתיישבים. והמתפללים מצווים עליהם: קומו יקירים.

קמים מהשבעה

כל האבלים מחליפים את הבגדים בהם נעשתה הקריעה, אותם בגדים שלבשו במשך כל ימי השבעה. ולובשים בגדים רגילים ולא חדשים.
יש הנוהגים לפקוד את הקבר ביום השביעי. ואומרים שם פרקי תהילים ופסוקים המרכיבים את שמו של הנפטר.

שלושים ימי האבל

מה נוהגים לעשות ושלא לעשות בתקופה בשלושים יום אלו

תקופת שלושים ימי האבלות

השלושים נמנים החל מיום הקבורה, כלומר, 23 יום לאחר תום השבעה. במהלך השלושים חלים על האבלים דיני אבלות, אבל במידה פחותה בהרבה מימי השבעה ייחודה הוא באיסור גילוח ותספורת. איסור זה נמשך עד ליום השלושים, הנספרים מתאריך הקבורה. איסור הגילוח והתספורת עד ליום השלושים נוהג לגבי אבלות על אח, אחות, בן, בת, אישה או בעל.

תספורת באבל

באבלות על אב ועל אם אין איסור התספורת פוסק ביום השלושים, אלא רק "משיגערו בו חבריו" על מראהו. מובן, שאם גערו בו חבריו לפני תום מניין השלושים, לא ימהר להישמע לגערתם ולהסתפר.

תפילה

לאחר השבוע השבעה, יש להקפיד להתפלל את שלוש התפילות בציבור ובמניין, שכן יש לתפילה זו ייחוד לגבי האבל – חובת אמירת הקדיש על הנפטר.
מקורות הקבלה האריכו בחשיבות אמירת הקדיש לזכר הנפטר – שכן יש בה משום עליית הנשמה, והיא עומדת כסנגור לימין הנפטר משך השנה הראשונה שלאחר פטירתו.
בנוסף לאמירת הקדיש יש חיוב מיוחד – ובמיוחד בתקופת השלושים – לעבור לפני התיבה כשליח ציבור. ימי האבלות בתקופת השלושים אסורים, כמובן, בבידור ובבילוי וגם בהליכה לסעודות מצווה, שיש בהן שמחה, שמיעת מוזיקה ובידור אחר. איסור זה מתמשך על פני השנה כולה.

מה נוהגים לעשות ביום השלושים

ביום ה30 עצמו עולים על קבר הנפטר לעריכת אזכרה, ואף לגילוי המצבה על קברו.
האזכרה כוללת את אמירת פרקי תהילים (ט"ז, י"ז, ל"ב, ע"ד, צ"א, ק"ד, קי"ט, ק"ל). פרק קי"ט בתהלים ערוך לפי סדר הא"ב, ולכל אות מוקצבים שמונה פסוקים. נוהגים לקרוא את הפסוקים, שמאותיותיהם מורכב שמו הפרטי של הנפטר, ובתוספת – את ארבעה הקטעים, שמאותיותיהם מרכיבות את המלה – נשמה.
אחרי אמירת פרקי התהלים אומרים האבלים קדיש יתום ותפילת אל מלא רחמים. ראוי להעלות דברי הספד לזכר הנפטר, דברי מוסר לקהל הנוכחים ודברי נחמה לאבלים.
לפני שנפרדים מן הקבר נוהגים להניח עליו אבן קטנה – משום כבוד המת: כדי להראות שהיינו על קברו, ושלא שכחנו אותו. נוהגים גם לשים יד על המצבה.
כשיוצאים מבית הקברות שוב נוטלים ידיים ולא ממהרים לנגבם – בשם הרצון להישאר עם "משהו", שמזכיר את הנפטר ואת מקום מנוחתו.

פרוייקט התחדשות

פטירת קרוב משפחה משרה עצב רב על המשפחה האוהבת אפשר להקל על הכאב ולעבור את הקושי ע”י התעלות, הבנה ותמיכה נפשית עם רב שילווה אתכם מורלי ורוחני בתקופת האבל ויחזק את המשפחה לעילוי נשמת המנוח

- ללא תשלום -

יונים עפות - הלב היהודי

מרגישים צורך בעזרה נוספת?

לקבלת סיוע והדרכה מה עושים בעת פטירת קרוב משפחה צור איתנו קשר ונחזור אליך




TOP