משאירים את דלת בית האבלים פתוחה במשך כל שבוע האבל. הדלת הפתוחה היא סימן למנחמים, שמותר להם להכנס לבית ולנחם את האבלים.
האבל נשאר לשבת במקומו, ואל לו להסתובב שלא לצורך. כמו כן, אין עומדים אף בפני אדם חשוב.
ניחום אבלים
מצווה לבוא ולנחם את האבלים בימי השבעה. המנחמים אינם מברכים לשלום לא בכניסתם לבית ולא בצאתם. גם לא מושיטים יד.
אין המנחמים רשאים להתחיל לדבר דברי ניחום עד שהאבל מתחיל לדבר, וכשמדברים עמו, אין מדברים אלא בדברים המשמחים את הלב, וכן זכרונות מהנפטר.
ביציאה אומרים המנחמים: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
תפילות ולימוד יומי
מצווה להתפלל במניין בבית שנפטר בו המת. כשאין אפשרות להתפלל שם, מתפללים במקום שהאבלים יושבים בו שבעה.
האבל מתפלל לפני העמוד ואומר קדיש. וכן אומרים פרק מ”ט שבתהילים.
לימוד משניות
יש ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, בבית האבלים. ויש שנוהגים ללמוד פרקי משניות המתחילות בשמו של הנפטר.
ניתן להזמין רב שיבוא לחזק את המשפחה בימי צערם. הרב ייתן הרצאה לעילוי נשמת הנפטר.
