מנהגי אבלות

מהם מנהגי האבלות

על פי המסורת היהודית האבלות מחולקת על פי הזמנים לארבע תקופות מיום מועד הפטירה, כאשר בכל אחת מזמנים אלו מנהגי

האבלות הולכים ומצטמצמים, ראשית זו תקופת הזמן שבין הפטירה לבין הקבורה, לאחר מכן מגיעה השבעה שזהו השבוע הראשון

שלאחר הקבורה, לאחר מכן מגיע השלושים, שזהו החודש הראשון שלאחר הקבורה. לאחר השלושים ולאחר שנים-עשר החודשים

שחלפו לאחר הקבורה, זוהי השנה לאזכרה לנפטר.

מנהגי אבלות יום הזיכרון השנתי

לאחר שחולפת שנה נהוג לערוך את יום הזיכרון השנתי, פעם בשנה, כאשר יום זה מצוין בתאריך העברי של יום הפטירה.

תקופת האבל ומנהגי האבלות משתנים על פי הקרבה לנפטר, ואבל על ההורים אורך שנה שלמה והוא הממושך ביותר,

לעומת זאת אבל על קרובים אחרים אורך שלושים יום בלבד. מנהגי האבלות שונים ומגוונים גם ממקום למקום וגם

מעדה לעדה, אך ישנם מנהגים המקובלים ברוב קהילות ישראל.

מנהגי אבלות מיום הפטירה לקבורה

הזמן שבין הפטירה לקבורה נקבע על פי המסורת היהודית כמעמד מיוחד. כיוון שקרובי המשפחה של הנפטר מדרגה ראשונה

למשל אב ואם, אח ואחות, בן ובת, בעל או אישה, הם נמצאים בכאב עמוק ואינם מתפנים לכל דבר וכן הם עסוקים בהכנות

הכרחיות לקבורה, לכן הם אינם נדרשים לקיים מצוות "עשה" כמו להתפלל אך מנהגי האבלות מתחילים כבר מפרק זמן זה

והם נדרשים להימנע מרחצה, מאיפור או סיכה, אסור להסתפר ולהתגלח ואסור להשתתף בשמחות וכן אסור לקיים יחסי אישות.

נאסר עליהם גם לאכול בשר ולשתות יין. אך אם זמן האבל חל בשבת בטלים כל מנהגי האבלות, למעט האיסור על יחסי אישות.

השבעה מתחיל מיד לאחר הקבורה, כאשר האבלים באים אל הבית בו הם מתאבלים ויושבים בשבוע שלאחר הקבורה,

ומקבלים שם מנחמים, ולפי המסורת, ישנה מצווה גדולה בניחום אבלים, האבלים אינם יוצאים במשך שבוע מהבית והמבקרים

הרבים באים אליהם לבקר אותם ולנחם אותם. גם אם נדמה שביקורים מתמידים של מנחמים מכבידה מעט על האבלים, על פי

המסורת הביקור מקל עליהם במידת מה, עוטף אותם, והמסורת של השבעה קיימת כי דווקא כך יהיה קל יותר לאבלים בימי

האבל הראשונים להתמודד עם האבדן הקשה.