פרסום הודעת הפטירה
עם פטירתו של אדם ותחילת ישיבת השבעה עליו מקובל לפרסם מודעת אבל אם על ביתו של הנפטר ואם מודעות בעיתונות.
אבל על נפטר הוא צער נפשי עמוק שבעקבותיו מגיעות תחושות של שכול או אובדן והוא פוקד מדרך הטבע
כל אחד מאיתנו במהלך החיים.
מודעת אבל להיפרד מאדם אהוב
כל אובדן מעורר תחושות של צער כאשר האבל המשמעותי ביותר בא בעקבות אובדן של אדם אהוב והאבל והכאב קשורים זה בזה.
אמנם אופני ההתאבלות משתנים מאדם לאדם, אך במסורת היהודית מטרת תחילת האבל עם הישיבה שבעה על הנפטר מטרתה
לעכל את תהליך הפרידה מאדם אהוב בצורה הדרגתית.
מודעות אבל מגוון של תחושות
מוות לעולם אינה חוויה משמחת עבור שום אדם שחווה פרידה מאדם אהוב ויקר, וחווה סוג של הלם כתוצאה מהיציאה מהשגרה.
גם במהלך השבעה אנשים עלולים להרגיש כאב גדול עם מגוון של תחושות וכאבים פיזיים כמו מועקה בחזה, חוסר תיאבון,
כאבי גוף שונים ויש אנשים המרגישים תחושות אובדן משמעות של חוסר תקווה וחוסר עניין בדברים. ברגעים אלו בוודאי קשה למצוא
פנאי לסידורי הלוויה ולכל מה שכרוך בכך. במיוחד בשלבים הראשונים שלאחר האובדן תחושת האבל היא חזקה במיוחד.
בחלוף הזמן אופני התאבלות יכולים להיות מכאיבים פחות, וישנה חזרה לשגרה באופן משמעותי ויכולת לנהל חיים תקינים.
מהלך השבעה והאזכרות בציון השלושים והשנה מאפשרים במידת מה לאדם לעבד את האבל, לעטוף אותו באהבה ובמבקרים
רבים שמנחמים ומסיחים את דעתו במידה רבה, האבל נמצא גם באופן תמידי עם בני המשפחה שלו ואינו עובד וצריך לדאוג לטרדות היום,
וכך תהליך השבעה וימי הזיכרון מכניסים את האבלים לרצף החיים הרגיל והשגרתי. מותו של אדם אהוב מתרחש תמיד בפתאומיות גם אם
האדם חולה או זקן ישנו תמיד הלם, מבלי שיש הזדמנות להתכונן או להיפרד ולמידת התמיכה שהאדם מקבל במשפחתו עם הביקורים של
המנחמים למקום השבעה יוצר הקלה ראשונית מסוימת וחשובה לסבל האבלים, השבעה ואף ימי הזיכרון חשובים לא רק להנצחת המת אלא
כדי ליצור את התמיכה הבין אישית והחברתית עבור האבלים ותמיכה מסוג זה יכולה לסייע רבות בתהליך ההתמודדות הראשונית הקשה עם האבל.
