החיים והמוות ומה שביניהם

מעשייה עממית מספרת על שר בכיר שלא התברך בחכמה יתירה. באחד הימים, הגיע השר נרגש ונסער אל ראש הממשלה, כשבידו ספר עב כרס. "אדוני ראש הממשלה, מגיע לי מזל טוב". "מזל טוב", השיב לו ראש הממשלה בחביבות. "על מה ולמה?". הניף השר את הספר בתנועת ניצחון תיאטרלית ואמר: "פרויקט חיי ראה אור. אחר יגיעה מרובה, יצא ספרי לאור". הביט בו ראש הממשלה בתימהון והמהם לעצמו: "הגם גולם זה הוא בין הסופרים?!"

פתח את הספר, ותדהמתו גברה. פתיח דרמטי לכד את עיני הקורא החל מהשורה הראשונה: "עם שחר יצאו הסוסים את האורווה בדהרה פראית אל מרחבי הערבה האפורה והדוממת...". בהינף אצבע, הפך ראש הממשלה את כל הדפים אל סצנת הסיום. גם שם ציפתה לו חוויה ספרותית: "בשעת ערב מאוחרת, שבו הסוסים אל האורווה, עייפים, יגעים, אך מרוצים".

עודו נרגש מן התגלית היצירתית, עלעל בחטף באחד מדפי האמצע. מבקש לטעום משהו מן העלילה הסוחפת. הוא מצא מולו שורות שבהן כתוב: דיגידם, דיגידם, דיגידם, דיגידם, דיגידם...

אכן, אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק!

האם מעשיה זו אינה משקפת לעיתים את סיפור חיינו? חיינו פותחים בדרמה סוחפת – לידה! האדם מגיח לאוויר העולם ברגע אחד, בפתאומיות. חיים ממשיים מתהווים. מלאים ברצונות, במאוויים, במחשבות ובתקוות. מהתוהו נולד עולם מלא תעצומות. הסובבים מתמלאים בהתרגשות כנה – החיים במלוא הדרם...

חיינו מסתיימים גם הם במאורע מסעיר בהחלט – מוות! עד לפני רגע היה כאן אדם – עולם שלם! מלא ברצונות, במחשבות ובדעות. היו לו כעסים, שמחות, אהבות, תקוות וחלומות. החיים אינם מסתכמים בפעילות הרמונית של מערכות האיברים. "יש" עצום טמון בתוכם, ויד סופר לעולם לא תצליח לתארם. ברגע אחד הכול נגדע והופך לאין. נעלם בחטף. אוצר אנוש, על כל תכולתו רבת הגוונים, מתעטף במוות. אין ספק, גם זהו פרק דרמטי בסיפור חיינו...

ומה במרכז העלילה? דיגידם, דיגידם, דיגידם, דיגידם...

במה אנו ממלאים את חיינו? מרוץ מטורף ומסחרר של עשייה, ריטואל קבוע של עבודה, אוכל, שתייה, שינה, סידורים שונים, מנוחה קצרה, טיולים פה ושם וחוזר חלילה... האם אלו הם החיים עצמם?! ואולי בתוך דהרת הקיום, נזרקו החיים עצמם אל צד הדרך? אולי העיסוק האינטנסיבי בשאלת "איך לחיות" קבר את שאלת "בשביל מה לחיות "?!... נקודה למחשבה!

איש היי-טק צנוע וישר דרך פוטר ביום בהיר ממקום עבודתו. פרנסתו המוצקה התנדפה לה ברוח. מעמדו התערער באחת ורוחו סערה וגעשה. כל הלילה לא ישן. עם בוקר יצא סתור שיער אל מפתן ביתו, כדי ליטול את העיתון שנחבט זה עתה על דלתו בידי מחלק העיתונים. הוא הרימו בשקיקה, אולי צרות חדשות ישכיחו את הראשונות. פתח מיודענו את העיתון והנה, שטר חלק ומגוהץ בן מאתיים שקלים נשר באיטיות מבין דפיו האפורים של העיתון, התנדנד קמעא באוויר הבוקר וצנח למרגלותיו. הוא היה בטוח כי מדובר בתעלול פרסומי. הפך את העיתון על כל צדדיו, בדק את השטר בזכוכית מגדלת וכמעט חרך אותו מול השמש, עד שהגיע אל המסקנה הוודאית שאכן שטר אמיתי של מאתיים שקלים באמתחתו. מנהל הבנק סיפק לו את האישור הסופי כי הוא התעשר במאתיים שקלים בלא נקיפת אצבע.

מדי בוקר חזרה התופעה על עצמה. מאתיים שקלים היו מונחים בין דפי העיתון על מפתן דלתו. עם קפה הבוקר היה מתיישב על ספסל בחצר ביתו, פותח את העיתון בניחותא, קורא את החדשות, ובגיעו לעמוד 4 היה שולח את אצבעותיו דרך אגב לעמוד 6, שולף את השטר הממתין לו ולוגם מן הקפה. כעבור מספר חודשים חדל מחיפוש אחר עבודה.

באחד הימים כמעט גרם לשכניו להאמין כי יצא מדעתו. העיתונים הזהים שלהם הוחלפו בטעות, והוא התעקש כי יחזירו לו את העיתון שלו. הם ניסו להתחמק והסבירו כי בנם הקטן כבר טיפל בעיתון והפך אותו למין עיסה, אבל הוא התבצר בעמדתו והסתלק מאושר עם הקרעים הרטובים שבידיו. מאוחר יותר שלף את שלו מעמוד 6.

חלפו עברו להם ארבע שנים. הילה של חשאיות נרקמה סביבו אט אט, כאשר שכניו וידידיו הבחינו כי אינו עמל לפרנסתו, חייו נינוחים כבחופשה ארוכה, ופרנסה אינה חסרה לו. היה זה באמצע הקיץ. הוא התכופף אל העיתון כהרגלו מדי בוקר להרימו מן השביל, כאשר הבחין בנעל מבריקה המונחת על העיתון ומונעת ממנו לקחתו. בזעם כבוש הפנה את ראשו אל על, ואז שמע את הזר לוחש: "מה עם תודה? מדוע אינך מודה לי? במשך ארבע שנים אתה מקבל ממני בכל יום שטר מגוהץ בתוך העיתון, וציוץ של הכרת הטוב לא שמעתי מפיך?! זה אנושי...?"

"ראה, אדוני, מעולם לא ראיתי אותך, לא שמעתי עליך, לא ידעתי מקיומך ולא סיפרו לי אודותיך. לא היה לי מושג שאתה קיים". "על כך בדיוק אני מדבר. ארבע שנים אתה אוכל מפיתי, שותה את מימי ולא היה לך מושג שאני קיים. אפילו פעם אחת לא הקדמת להשכים כדי לבדוק מיהו המשחיל שטר כסף לתוך עיתונך. לו היית עושה זאת, היית רואה אותי, שומע עלי, יודע מקיומי, היו מספרים לך אודותיי והיית יודע שאני קיים!!!" - - -

יהודי יקר! הדיבור הראשון מעשרת הדיברות שנשמע בהר סיני לפני 3,300 שנים: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". זהו הצעד הראשון לחיים טובים. קודם כול, תתחבר אל מי שדואג לך, למי שנותן לך הזדמנות למלא את החיים שלך בתוכן אמיתי. תוכן הממלא אותך באושר פנימי שאינו חולף! או אז תצא מעבדות החיים לשחרור רוחני, לדרך אמיתית, לשלום פנימי ולהגשמה עצמית. להיות יהודי, זה להתחבר לנשמה שלך על ידי קיום המצוות ולימוד התורה, אותה הנחילו לנו חכמי עם ישראל בכל הדורות. כך תבנה מחדש את האישיות שלך ותמלא את דפי הספר של חייך בתוכן עשיר, בעלילה מרתקת ומלאת סיפוק, בתחילתה, באמצעיתה ובסופה.

TOP