אוכל לנשמה

לגיל לא חסר כלום. עבודה מעולה, אישה טובה, ילדים בריאים וחכמים וחברים... בלי סוף! גיל ידע לבלות. הוא היה יוצא עם אשתו או עם חברים בכל הזדמנות שהייתה לו. בכל פעם ששאלו אותו: "מאיפה האנרגיות?" היה עונה: "חיים רק פעם אחת, ואני מנצל כל רגע!"

לכן, מוזר היה לו שמידי פעם, כשהיה מסכם לעצמו עוד ערב מוצלח, היה חש תחושת ריקנות בלתי מוסברת. הוא תירץ לעצמו שמדובר בעייפות או בתופעת לוואי לאלכוהול ששתה. הוא אהב ללכת בימי שישי לבית הכנסת, לפגוש את החבר'ה ולהרגיש קצת רוחניות, משהו מבית סבא. הוא התחבר לתפילה ולמנגינות והרגיש התעלות בלתי ברורה. הוא לא היה דתי, אבל קצת מסורת לא תזיק, כך חשב לעצמו, ובכלל, הגיעו לשם החבר'ה מהשכונה שהיו בדיוק בראש שלו. אחרי הקידוש היו הוא וצילה קובעים מפגש עם זוג חברים או נשארים בבית לצפות בטלוויזיה.

השנים עברו, גיל כבר התחיל להתבגר. עדיין עם הצמה והעגיל באוזן, אבל האנרגיות קצת נחלשו... לחבר שעקץ אותו על כך ששערו האפיר, ענה: "אני עדיין צעיר בנפשי". תחושת הריקנות התגברה והפכה להיות חלק בלתי נפרד מחייו. צילה ניתחה את התופעה ותלתה אותה בכך שכבר אינו צעיר כשהיה. אך גיל ידע שזו אינה הסיבה האמיתית. הילדים שלו כבר גדולים, עדי בצבא, שלומי התחיל אוניברסיטה, וליד צילה תמיד הרגיש צעיר יותר. אבל בכל זאת, משהו היה חסר...

כוח צעיר ורענן נכנס לעבוד במשרד של גיל. אריק היה צעיר מגיל בעשרים שנה. הוא היה טיפוס חברותי, אוהב לבלות והתחתן רק לאחרונה. עוד היה לו זמן לעשות חיים. גיל ראה באריק את בבואתו הצעירה ודי מהר הם גילו כמה הם דומים והתחברו. למרות הפרשי הגילאים, הפכו שניהם עם הזמן לחברים טובים. החברים במשרד נהנו למראה התופעה המעניינית וכינו אותם אבא ובן.

"תגיד אריק", שאל גיל באחת מארוחות הצהריים שאכלו ביחד, "מה ממלא אותך בחיים?" 

אריק כמעט נחנק מהשאלה... הוא סיים לבלוע והשיב: "זו הולכת להיות מן שיחת אב ובן?!"

שניהם התפוצצו מצחוק...

כשנרגעו, הסביר גיל את עצמו. "תשמע, הרבה פעמים כשאני מסתכל עליך, אני רואה את עצמי בך. הנוכחות שלך, האנרגיות, הרצון התמידי ליהנות מהחיים. מאז שהייתי צעיר, מלווה אותי איזושהי תחושת ריקנות, משהו בלתי מוסבר. מעניין אותי לדעת אם זה משהו שעובר על כולם". "תפרט קצת", ביקש אריק. "אני מדבר על תחושה של חוסר מיצוי, מן שיממון כזה של סוף יום. פעם זה היה קורה לי רק לפעמים. היום אני חש כך תמיד, זה מלווה אותי, ואני לא זקן חתיאר, עוד אין לי אפילו חמישים".

"תשמע", ענה אריק, "אומר לך את האמת. אינני מרגיש ככה. פעם הרגשתי. היום כבר לא". גיל נדרך.

"סיפרתי לך על חבר שלי שחזר בתשובה?" שאל אריק. "כן, אלי הג'ינגי".

"נכון, אלי הג'יניג'י. פעם שאלתי אותו שאלה כדי לאתגר אותו. הוא חשב לרגע, ענה שזו שאלה טובה והציע לי לשאול חבר שלו, דוס במשרה מלאה, שבוודאי ידע לענות לי. אמרתי לעצמי שגם ככה התבטלה לי יציאה וקבעתי פגישה עם החבר הזה. מה אני אגיד לך?? שרפתי אז כמעט שלוש שעות בשיחה שניערה לי את המוח. הרגשתי שאני ממלא את המצברים שלא ידעתי בכלל מקיומם".

"רגע, אינך נראה כמו אחד שחזר בתשובה..." עצר אותו גיל. "למה אתה חושב שאני צריך להיראות ככה?" ענה לו אריק. "הוא בכלל לא ניסה להחזיר אותי בתשובה. פשוט התחלנו לדבר. הוא יודע המון. מצטט לי אמרות מתוחכמות של יהודים עתיקים...." "אתה מתכוון לחז"ל?"

"בדיוק. אני רואה שאתה מבין עניין. בקיצור, מפה לשם, קבענו שיחה טלפונית חד-שבועית. אני לומד אתו כל מיני נושאים ביהדות. לא סתם. ברמה. נהיינו חברים, ואם בא לי להקניט אותו בשאלה בענייני דת, אני זוכה לשיעור מאלף ומחכים בעניין. אולי זה יישמע לך מוזר, אבל בעקבות השיחות הטלפוניות האלו, התחלתי גם להשתתף בשיעור גמרא פעם בשבוע בבית הכנסת השכונתי אצלנו, ואני פשוט נהנה. מאז, בכל פעם כשמתחילה לקנן בי תחושת הריקנות שדיברת עליה, אני מתחיל לשחזר את השיעור האחרון, וזה פשוט עובד! אין ריקנות!

גיל היה המום לחלוטין, אבל ידע בדיוק על מה אריק מדבר. הרבה פעמים כשהגיע לתפילת ערב שבת, השתתף בשיעור שנמסר בין מנחה לערבית וחש אז עונג אמיתי. מן מתיקות כזו ותחושת סיפוק. אף פעם לא חשב שזה יכול לכסות על תחושת הריקנות שליוותה אותו מידי פעם והתגברה לאחרונה. "יש כאלה שמחפשים חוכמה וידע בספרים סינים עתיקים. אני מעדיף לחדד את המוח שלי במשהו ששייך לעם שלי. לספרים הסינים יש מילארד סינים שיקראו בהם!" חתם אריק את הרצאתו.

גיל הנהן בהסכמה. "תן לי את הטלפון של החבר שלך. אולי בסוף עוד יצא ממני משהו, בגיל חמישים פלוס"... ושניהם התגלגלו מצחוק.

מרגיש שאתה רוצה להכניס קצת אוכל לנשמה בלי לחזור בתשובה?

רוצה למלא את הנשמה שלך בחוכמה יהודית מדהימה?

יש לנו את הפתרון המושלם עבורך!

מטרתנו:

- גישור בין דתיים לחילוניים וצמצום הקרע החברתי העמוק הקיים בחברה הישראלית מתוך הבנה והדדיות דו כיוונית המאפשרת יצירת קשרים והרחבת אופקים משני צידי המתרס.
- לימוד טלפוני משותף בין דתי לחילוני פעם בשבוע למשך 20 דקות.
- הנגשת האפשרות לכלל הציבור להיחשף לשורשים, למסורת ולתורת ישראל, והכרה ייחודו של כל אדם ואדם. מתאים לגברים ולנשים.
- יצירת אחדות והבנה הדדית בין דתיים לחילונים ועידוד דו-קיום ואחווה בין כל חלקי העם.

כותבים עלינו

"בתחילה הייתי סקפטי, אבל אחרי שבועיים של לימוד טלפוני משותף, התחלפה הסקפטיות בידידות עמוקה והרבה סטיגמות נשברו לי".

ח. ג.

"אם מישהו היה מספר לי על איילת השחר לפני שנה וחצי, הייתי מייד מנופף בזלזול, כיום אני יודע שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בשנים האחרונות".

מ. פ.

TOP